|
מים |
דירוג ערים לגבי איכותם התברואית של מי השתייה
ד"ר אהרון דותן
איכות מי השתייה שבברז הם מרכיב חיוני באיכות החיים של כל אזרח. כאשר אנו פותחים את הברז, עלינו להיות בטוחים שהמים הזורמים הם בטוחים לשתייה ואינם פוגעים בבריאותנו.
בדיקות מי השתייה כוללות מדדים כימיים, פיזיקלים ומיקרוביאליים. המים נבדקים באופן סדיר ברשתות האספקה העירוניות. תדירות הבדיקות קבועה בחוק וככל שהישוב גדול יותר, כך גדל מספר הבדיקות הנדרשות.
הבדיקות החשובות ביותר, שנעשות בתדירות הגבוהה ביותר הן בדיקות מיקרוביאליות שבהן נבדקות כמויות חיידקים קוליפורמים המהווים אינדיקטורים לזיהום צואתי שהגיע בדרך זו או אחרת אל מי השתייה. כאשר החיידקים האלה נמצאים במים ייתכן (אם כי לא בטוח) שימצאו בהם גם גורמי מחלה (פתוגנים) העלולים לגרום להתפרצות מחלות מעיים בקרב צרכני המים.
בדיקות חריגות
רובן הגדול של הבדיקות הן תקינות. משנה לשנה יורד שיעור הבדיקות החריגות שמעידות על איכות מים בלתי מספקת שאינה עומדת בתקני מי השתייה. חשוב לזכור כי כל תוצאה חריגה מחייבת הטלת מגבלות על אספקת המים הביתית ופוגעת באיכות חייהם של התושבים ואולי גם בבריאותם.
כאשר 1% מהבדיקות חריג (אחת ממאה בדיקות) (1%), ניתן להסיק שבממוצע, במשך שלושה עד ארבעה ימים בשנה, זרמו מים באיכות גרועה לבתי הצרכנים. למרות שנראה כי מדובר בשיעור נמוך, צריך להבין כי כל חריגה היא פגיעה ממשית בצרכנים ויש להתייחס אליה בחומרה.
כאשר בדיקות אינן מתבצעות כמתבקש על פי החוק, קיימת אי בהירות לגבי איכות המים ויתכן שהדבר מעיד על ניהול לא נכון של מערכת האספקה והבקרה. ברוב הישובים אכן בוצעו כמעט כל הבדיקות אולם אין להתייחס בביטול לבדיקה שלא נערכה כנדרש.
אופן הדירוג
במדד איכות המים העירונית המתבסס על נתוני דו"ח משרד הבריאות 2007, קבענו דירוג הנע בין ציון מקסימלי של 10 שמצביע על מצב טוב של איכות המים וניהולה, עד ציון 1 שמעיד על מצב גרוע.
90% מהציון נגזר משעור החריגות שדווח עליהן (שעור חריגות של 1% מביא לציון "בלתי מספיק" - 50%. 0 חריגות מביא לציון בינוני ו 0% חריגות מביא לציון מצוין).
10% מהציון נגזר משעור הבדיקות שבוצעו כנדרש. מדד זה מתייחס לעצם ביצוע הבדיקות ולא לתוצאותיהן. ההנחה היא שכאשר לא בוצעו בדיקות, הדבר נובע מכשל ניהולי ולא מהסתרה מכוונת של איכות מים גרועה.
*
מקור: דו"ח משרד הבריאות 2007 |
